גם נחושת וגם אלומיניום הם חומרים בשימוש נפוץ בכבלי הולכת חשמל, אבל נחושת נמצאת בשימוש נרחב יותר והיא הבחירה המרכזית.
למרות שלאלומיניום יש מקום בקווי עילי-ארוכים בשל עלותו הנמוכה ומשקלו הקל, נחושת היא החומר המוליך הנפוץ והמועדף יותר מבחינת אמינות הנדסית כללית, מוליכות וחיי שירות.
השוואה מפורטת היא כדלקמן:
נחושת: מוליכות גבוהה (כפי 1.6 מאלומיניום), התנגדות נמוכה, אובדן הספק נמוך, עמידות חמצון חזקה, מפרקים יציבים וחוזק מכני גבוה, מה שהופך אותו למתאים להתקנת צינורות וסביבות מורכבות. לכן, הוא נמצא בשימוש נרחב בתרחישים עם דרישות בטיחות ויציבות גבוהות, כגון רשתות חשמל עירוניות, בניינים גבוהים- וציוד מדויק.
אלומיניום: המוליכות היא בערך 61% מזו של נחושת, אבל הצפיפות שלה היא רק-שליש משל הנחושת. זה קל משקל ובעלות-נמוכה, מתאים לקווים עיליים-ארוכים, כגון מוליכים במגדלי שידור- במתח גבוה, מה שמפחית משמעותית את עומס המגדלים ואת עלויות הבנייה.
למרות שלאלומיניום יש יתרונות בתרחישים מסוימים, נחושת נותרה החומר המוליך הנפוץ והאמין ביותר בכבלי הולכת חשמל מבחינת הביצועים הכוללים.
